פסק-דין בתיק עת"מ 38229-02-10

העתירה

1.         קאמלה טנוס (להלן: " העותרת"), הינה תושבת העיר רמלה ומתגוררת בבית המצוי ברח' חיים בן-עטר 11א (להלן: " הבית"). כפי שנטען בעתירה, המדובר באלמנה קשישה כבת 75, הסובלת מסוכרת, לחץ דם גבוה ומסרטן השד. עוד נטען, כי מדובר בעותרת נטולת הכנסות מכל מקור שהוא, לרבות נכסי מיטלטלין ומקרקעין, כאשר במועדים הרלוונטיים לעתירה היא התקיימה מקצבת שארים, שהיא מקבלת מהמוסד לביטוח לאומי, בסכום של 2,076 ש"ח ברוטו, 1,896 ש"ח נטו.

            בעתירתה, מבקשת העותרת לחייב את המשיבה, עיריית רמלה, להעניק לה הנחה בארנונה בשיעור של 70% לגבי שנת 2007, ובשיעור של 90% לגבי שנות המס 2008 ו-2009. כמו כן, מבקשת העותרת להורות למשיבה שלא לגבות ממנה ריבית והצמדה על יתרת חוב הארנונה לגבי אותן שנים.

            לטענת העותרת, היא זכאית להנחה בארנונה על-פי מבחן ההכנסה, בהתאם לסעיף 2(א)(8) לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג - 1993 (להלן: " התקנות"), ולנוכח העובדה כי היא מתגוררת לבדה בנכס. העותרת מוסיפה וטוענת, כי הגישה אישורים המעידים על זכאותה להנחה, אך המשיבה נמנעה, שלא כדין, מלאשר את בקשותיה של העותרת ולהכיר בה כזכאית להנחה מארנונה, תוך שהיא מבססת את עמדתה על השערות, סברות, או על מידע "פנימי" של חוקרים מטעמה, בדבר מגורים של אדם נוסף ביחד עם העותרת.

            לדברי העותרת, עד לשנת 2006 הכירה המשיבה בזכאותה של העותרת למלוא ההנחה בארנונה, בהתאם לדין, אך משנת 2007 ואילך, שינתה המשיבה את עמדתה ולא אישרה את ההנחות המגיעות לעותרת, בהתאם לחוק ההסדרים ולתקנות שהותקנו על-פיו. פניות של העותרת אל המשיבה ותכתובות רבות שהתנהלו ביניהן, לא הביאו לשינוי עמדתה של המשיבה, ובשל כך הוגשה עתירה זו.

תגובת המשיבה

2.         המשיבה טוענת, כי העותרת התחמקה, במשך שנים, מתשלום חובותיה לעירייה, בגין ארנונה, מים, ביוב, והוצאות אכיפת החוק. הנכס שבו מחזיקה העותרת הינו בשטח של 333 מ"ר, והוא מסווג בסיווג מגורים א/1, כאשר הבעלים הרשום של הנכס בספרי העירייה הינו מר טנוס אדוארד, בנה של העותרת. החל משנת 1998 ועד ליום 18.02.2010, העותרת רשומה כמחזיקה בנכס, ולאחר מכן נרשמה כמחזיקה בתה נרימן.

            המשיבה אישרה, כי החל משנת 2000 ניתנה לעותרת הנחה בארנונה, בהתאם להודעותיה כי היא מקבלת קצבה מהביטוח הלאומי. ההנחה ניתנה לה בשים לב לגובה הכנסתה ומספר הנפשות המתפרנסות מהכנסה זו. ההנחה ניתנה עד לשנת 2006 כולל, עת הגיע לעירייה מידע לפיו העותרת אינה גרה בגפה בנכס, וכי מקור הכנסותיה אינו רק מקצבת שארים, שהיא מקבלת מהביטוח הלאומי.

            לפיכך, הוחלט לגבי שנת המס 2007, כי העותרת תמציא תצהיר שבו תפרט שמותיהם של המתגוררים עמה בנכס, וכן את מכלול הכנסותיה, כאמור בתקנות.

            ביום 30.07.2007, כתבה עו"ד אבתיסאם טנוס, בתה של העותרת, כי לעותרת אין נכסים והכנסות מכל מקור שהוא, למעט קצבת השארים מהביטוח הלאומי ותמיכה דלה של ילדיה. בתצהיר שצורף למכתב, לא ציינה העותרת מה הסכום אותו היא מקבלת מילדיה. משביקשה המשיבה לקבל פירוט של אותה תמיכה, השיבה עו"ד אבתיסאם, כי אותה "תמיכה דלה" אינה מהווה מקור הכנסה מבחינתה של העותרת.

            המשיבה מוסיפה וטוענת, כי משהתברר לעותרת כי לא תקבל הנחה בהתאם לתקנות, היא פנתה וביקשה הנחה מארנונה בשל היותה "נזקק", בשים לב למצבה הרפואי. ועדת ההנחות, אשר דנה בבקשה, ביום 21.10.2007, החליטה כי העותרת תזוכה בהנחת זקנה בשיעור של 20% בלבד. זו הייתה ההחלטה של וועדת ההנחות גם לגבי שנת 2008, שבמסגרתה הוחלט לזכות את העותרת בהנחה של 20%, בהתייחס לשטח של 100 מ"ר משטח הבית.

לדברי המשיבה, לא הגישה העותרת בקשה להנחה מסוג כלשהו לגבי שנת 2009, דבר המלמד כי היא השלימה עם עמדת המשיבה.

המשיבה טוענת, כי עד היום לא שילמה העותרת סכום כלשהו בגין חובות הארנונה, לרבות את אותם סכומים שאינם שנויים במחלוקת.

            המשיבה מבקשת לדחות את העתירה על הסף, בשל אי גילוי עובדות מהותיות על-ידי העותרת, וחוסר תום הלב בעצם הגשת העתירה. עוד נטען, כי יש לדחות את העתירה על הסף עקב שיהוי, מאחר שהיא מתייחסת לחוב ארנונה שנוצר בשנת 2007 ואילך, כך שקיים שיהוי רב בעצם הגשת העתירה.

            כאמור, מבקשת המשיבה לדחות את העתירה גם לגופו של עניין, מאחר שהעותרת לא הוכיחה את זכאותה לקבל הנחה, מעבר לשיעור ההנחה שניתן לה. זאת ועוד, מאחר שלא הוגשה השגה לגבי הודעת הארנונה לשנת 2009, תוך 90 יום מיום קבלת הודעת השומה, החמיצה העותרת את האפשרות שניתנה לה לתקיפת השומה, והיא הפכה לחלוטה.

            אשר לדרישה לבטל את הריבית וההצמדה על יתרת החוב לשנים 2007 ו-2009, הרי שאין מקום לעשות כן, לפחות לגבי הסכומים שאינם שנויים במחלוקת, שכן אין זה מתקבל על הדעת כי העותרת תעשה דין לעצמה ולא תשלם את חובותיה, ובצד זאת תבקש שלא לצרף להן ריבית והצמדה כדין.

            אשר על כן, התבקש בית-המשפט לדחות את העתירה.

יצוין, כי בית-המשפט החליט לעכב את הליכי הגבייה נגד העותרת, בכפוף להפקדת סכום של  8,000 ש"ח על-ידה.

ראיות הצדדים וטיעוניהם